מינימליזם בגיל הגן
הפדגוגיה בשנים האחרונות עוסקת בהתחדשות ובהאצה,
ולא מעט פעמים התחושה היא של מירוץ ורצון להספיק לדחוס כמה שיותר לראשי הקטנטנים האלו שעסוקים בהמון חזיתות של התפתחות בעצמם.
הזמן החינוכי נתפס כמשאב יקר שיש למלא, וכל נסיון ליצור בו שעמום, חלימה, בהיה- נתפס כבזבוז.
ילד במערכת כזו, צריך להתאים את עצמו למקצבים חיצוניים ומהירים וזה גורר למידה שטחית, לא מחוברת אליו, ולא משמעותית.
מודלים חלופיים ללמידה, בין היתר הדמוקרטי, מנסים ליצור תנועה אחרת. תנועת האטה:
"חינוך נכון יעזור לך לגלות לעצמך מה אתה באמת, בכל לבך, אוהב לעשות. לא חשוב מה זה: לבשל או להיות גנן, אבל זה יהיה דבר שנתת בו את שכלך, את לבך […] בית הספר הזה צריך להיות המקום שבו עוזרים לך לגלות לעצמך באמצעות שיחה, הקשבה, דממה, מה באמת תאהב לעשות במשך כל חייך." (קרישנמורטי, לגעת במהות)
יש כמה וכמה אלמנטים של האטה שאנו משלבים בבית החינוך, הן בגן והן בביה"ס,
נרחיב לגבי מינימליזם-
בבואנו לצמצם צבעים, גירויים, מקצועות, משחקים ואפילו חומרי יצירה שמוגשים על השולחן,
אנו מבקשים לאפשר לילד לקחת לעצמו רגע ולגלות, לחקור, למצות את הדבר.
כשהילד מוצף, הוא לא מצליח לקחת את הרגע הזה, היקר כל כך לגילוי העצמי ולפתח ביטוי משל עצמו.
אנו יוצרים מרחב נינוח, שמאפשר לילדים לנוע בנחת, בהנאה ועניין מתוך המקצב שלהם.
