מה זה בית ספר דמוקרטי?

למעשה אין תשובה יחידה לשאלה הזו. בית ספר דמוקרטי הוא בראש ובראשונה בית ספר קהילתי, כזה שמתאים עצמו לקהילה המקומית. לכן, בית החינוך בנס ציונה שונה למשל מבית הספר הדמוקרטי בערד, ששונה מבית הספר הדמוקרטי ביפו ששונה מבית הספר הדמוקרטי ברעננה ששונה מבית הספר הדמוקרטי בקליפורניה ארה"ב. ההתאמה אינה מסתיימת עם הקמת בית הספר, ובית ספר דמוקרטי לומד ומתפתח ומתאים עצמו באופן מתמשך לקהילה, לתלמידים המסויימים שלומדים בו לטכנולוגיה וכו'.

אחד הדברים שמשותפים לכולם הוא שבית ספר דמוקרטי הוא בית ספר שילדים אוהבים לבוא אליו ולהיות בו, אוהבים ללמוד בו – ולומדים בו לא פחות (ויש אומרים גם הרבה יותר) מבית ספר רגיל.

אנו מקווים שהשאלות והתשובות הבאות יתנו קצת יותר מושג איך זה קורה.

 

איך קם בית החינוך. זה של משרד החינוך, מי משלם למורים?

בית החינוך הוא יוזמה מקומית של הורים ממש כמוכם, הורים שאכפת להם מחינוך ילדיהם ולא הסתפקו במה שמציע בית הספר המקומי "הרגיל". לצורך כך התאגדנו והקמנו עמותה ללא מטרות רווח "העמותה לחינוך בשפלה" – על מנת לקדם את הקמתו של בית החינוך. העמותה הגישה בקשה לרישיון להפעלת בית ספר ממשרד החינוך, ונמצאת בפיקוח של משרד החינוך כנדרש בחוק. משכורות המורים משולמות ע"י העמותה בפיקוחו של משרד החינוך.

 

יש מבחנים בבית החינוך?

אף אחד לא אוהב שבוחנים אותו, ויחד עם זאת מבחנים הם חלק מהחיים הבוגרים, ונדרשים לבגרות, באוניברסיטה ובמקומות נוספים. להבחן היטב ובהצלחה דורש מיומנות של ארגון החומר וסיכומו, יכולת זיכרון, ביצוע משימות בזמן מוגבל, ויכולת ביקורת עצמית והבעה. מערכת החינוך הרגילה נוטה להשתמש במבחנים כשיטת הערכה ופחות כמיומנות נדרשת, וכן משתמשת במבחנים ככלי להשגת "שליטה" בתלמידים ע"י הפחדה. התוצאה היא שילדים (והורים) רבים חווים לחץ ממערכת המבחנים ובוודאי שאין בזה שום הנאה.

אנחנו מאמינים במבחנים במידה שדרושה לפיתוח מיומנות אבל לא כשיטה. גם הגישה למבחנים והמינון שונים מאוד. כמו שילדים משחקים משחק שיש בו ניקוד ונהנים מהמשחק, גם מבחן יכול להיות כיף אם מסתכלים עליו בתור משחק להשתפר בו.

מבחינת כלי הערכה, כלומר כלי שתפקידו שהלומד והמורה ידעו איפה עומד התלמיד ביחס ליעדים – ישנם כלי הערכה מוצלחים בהרבה ממבחנים, ואלה גם מיושמים בבית החינוך. מבחינת "מוטיבציה" – הפחדה שהינה  עובדת הרבה פחות טוב בלמידה מאשר למידה מתוך סקרנות והתלהבות – כפי שהילדים עושים בגן עד שהם מגיעים לבית הספר הרגיל ועושים גם בבית החינוך. אנחנו מעדיפים מוטיבציה פנימית על חיצונית, למשל ע"י חוויה ומשמעות. מבחנים מתקיימים בבית החינוך, אך רק במידה הדרושה לפתח מיומנות מבלי לפגוע באיכות הלמידה.

 

יש שיעורי בית?

כמו מבחנים, גם ביצוע שיעורי בית הם סוג של מיומנות שאנחנו רוצים לפתח אצל ילדינו – אבל מחקרים מצאו ששיעורי בית לא מועילים בגילאים הצעירים (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4786663,00.html). בנוסף, הילדים וההורים מעדיפים לא "לקחת את העבודה הביתה" בפרט אם הדבר נעשה במינון לא סביר. שמענו על מקרים שבתי ספר "רגילים" מציפים ילדים צעירים והוריהם בכמויות אדירות של שיעורי בית ו"דפים בחוברת", כמויות  אשר כנראה מחפות על כשלים אחרים של המערכת. ככלל – בית החינוך ממעיט מאוד בשיעורי בית בגילאים הצעירים, ואלה מתקיימים בעיקר בנושאים שמתאימים לבית ולא לבית החינוך כגון עבודת שורשים או שהילד מקריא להורים סיפור.

 

הלמידה בשיעורים פרונטליים?

ממש כמו מבחנים ושיעורי בית – גם ללמוד בשיעור פרונטלי זו מיומנות חשובה לפיתוח. כולנו ישבנו בשיעור או הרצאה ומצאנו שמחשבותינו נדדו למשהו אחר, ואנחנו עושים מאמץ וחוזרים ומתרכזים בשיעור ובדברי הדובר.

יחד עם זאת, ההוראה הקונבנציונאלית הפרונטאלית הטהורה מתעלמת מן הפערים הטבעיים בין הילדים ומתייחסת אל כל הכיתה כאל מקשה אחת. התסכול שנוצר בתחום הלימודי וחוסר הסיפוק יוצרים בעיות חברתיות ו"הפרעות" וגם מעכבים את הלמידה בכיתה ההטרוגנית.

אנחנו מאמינים ומתמקדים בלמידה בקצב אישי בקבוצות קטנות. המורים אצלנו מחלקים את זמנם בין קבוצות התלמידים בכיתה תוך הפעלתם בצורה מאוד מסוימת ושחרורם ללמידה עצמאית בזמן שהמורה עובד עם קבוצה אחרת. חלקים פרונטליים מתבצעים לרוב בקבוצות תלמידים מצומצמת וברמה דומה שהמורה בוחר, וגם אז הלמידה הפרונטלית מתבצעת למשך 10-15 דקות לכל היותר ואז הילדים עוברים לעבודה עצמאית.

 

מה קורה שהמורה עם קבוצת ילדים אחת – ולילדים אחרים בקבוצה אחרת יש שאלה או משהו שהם לא מבינים?

בצורת העבודה שלנו אכן ייתכן מצב שבו המורה עם קבוצה אחת בחלל הלימוד, ובאותו חלל קבוצה אחרת עובדת על נושא אחר ותתקל בשאלה. ראשית – אותם ילדים לומדים להיות סבלניים ולהמתין מספר דקות עד שהמורה יתפנה. אבל – בגלל הפרשי הרמות הטבעיים בין ילדים – קורה שילד אחד כן הבין והילדים יכולים להיעזר בו. זה דורש מהילד שהבין לפתח גם מיומנות של להסביר את מה שהבין. אנחנו יודעים מבחינה פדגוגית שהרמה הגבוהה ביותר של הבנת חומר היא היכולת להסבירו ולהעבירו לאחר – וכך הילדים מתנסים גם בכך ומעמיקים את הלמידה שלהם. כאשר המורה מתפנה הוא מבקר  בין הקבוצות רואה, מעודד, בודק ומנחה.

 

שמעתי שבבתי ספר דמוקרטים יש למידה רב גילאית, איך ייתכן שילד בכיתה ג' ילמד עם ילד בכיתה ד'?

אחד מיסודות העוצמה של בתי הספר דמוקרטיים הוא למידה רב-גילאית – שיטה שאומצה גם בבתי ספר מסוגים שונים לרבות במערכת החינוך הרשמית של מדינת ישראל. העניין היסודי הוא שהיכולות והמיומנות של ילד בגיל מסוים, כמעט לעולם אינן זהות ליכולות הממוצעות לגילו. בד"כ הילד מתפתח מעבר לממוצע או מתחת לו – ולעיתים נדירות בדיוק באמצע. המוח והיכולות הקוגניטיביות מתפתחות באופן שונה אצל ילדים שונים, וגם ייתכן שאצל אותו הילד חלקים קוגניטיביים מסוימים יבשילו לפני חלקים אחרים. למשל – ישנם ילדים שמגיעים לכיתה א' כשהם קוראים בצורה שוטפת, אבל חלשים בחשבון, וגם ההיפך קורה. ישנם ילדים שמגיעים עם אנגלית ברמת שפת אם מהבית כבר בכיתה א' ואין טעם להתחיל וללמד את הילד כאילו הוא לא יודע אנגלית. מכיוון שהרב-גילאיות היא המצב הרגיל קל מאוד חברתית לילד ללמוד עם ילדים מגיל שונה אבל ברמה דומה.

הרב-גילאיות מאפשרת את הגמישות, ובמקום להילחם בהפרשי הרמות הטבעיים בין הילדים אנחנו מחבקים את השונות ומשתמשים בה על מנת להציע לכל ילד את הקצב האישי שלו. הדבר גם מסתמך על צורת ההוראה אשר איננה פרונטלית ברובה ולכן מאפשרת זאת. יחד עם זאת – כחלק מהמיומנות של המורה – המורה לומד את החוזקות ותחומי העניין של כל ילד על מנת לקדם אותו בתחומים אשר הוא חלש בהם יותר. בשל היחס האישי הצמוד, נוצר קשר עמוק בין צוות ההוראה לכל אחד מן התלמידים, וההיכרות האישית והקשר הטוב משמשים להתאמה כחלק מההליך.

הרב גלאיות חשובה מאוד ומסייעת בפיתוח יכולות חברתיות. למשל, בקבוצות דו-גילאיות כגון א+ב, ג+ד, ה+ו – כחצי מהילדים מתחלפים כל שנה. לכן מתקיים מיצוב גילאי דינמי בו בשנה אחת הילד "צעיר" ובשניה "בוגר" וחוזר חלילה. המעגלים החברתיים שמשתנים מעט משנה לשנה מאפשרים לילד להתפתח ומונעים "תקיעות" חברתית.

בנוסף, הרב-גילאיות יוצרת אפקט של תחושת יחד ושותפות בה הבוגרים יותר דואגים לצעירים והילדים מרגישים בנוח להיעזר אלו באלו. הרב גילאיות תומכת באווירה הבית ספרית החמימה והמשפחתית – שמי שלא חווה אותה עשוי להתקשות להאמין שהיא יכולה להתקיים בבית ספר. הורים משתפים שהילדים מתגעגעים לבית החינוך ביום שבת ולא רוצים להחמיץ אף רגע.

 

שמעתי שבבית הספר מתקיים גם לימוד תוך כדי משחק ולמידה חווייתית, מה זה?

יש חלקים בלימוד שדורשים חזרה שוב ושוב עד לפיתוח מיומנות – למשל קריאה עד לרמה שוטפת וחשבון. יש ילדים שחווים תסכול מהחזרה הנדרשת. לעומת זאת – משחק זה משהו שילדים אוהבים לחזור עליו שוב ושוב – ולכן מתבקש לשלב ביניהם. אנחנו משתמשים הן במשחקים חינוכיים שפותחו ע"י אחרים והן במשחקים שפותחו ע"י הצוות. דוגמה למשחק – צוות בית החינוך מחלק כסף מונופול לילדים שמביאים מהבית צעצועים ישנים ומוכרים אחד לשני תוך תרגילי חשבון ועודף.

למידה היא גם תהליך רגשי. שיש לנו חוויה ואנחנו מעורבים בה אנחנו זוכרים הרבה יותר טוב, והלמידה הופכת להיות "שלנו". לכן, אנחנו מתאמצים שהלמידה תהיה חווייתית במגוון צורות ושיטות.

 

האם בית החינוך מלמד את מקצועות הליבה של משרד החינוך?

בית החינוך מחויב לתוכנית הליבה של משרד החינוך עפ"י הרגולציה, ומחויב לתוכניות הלימוד של משרד החינוך – אך הדרך שונה. יחד עם זאת, לטעמנו הליבה של משרד החינוך מצומצמת ודרוש הרבה מעבר לליבה להתפתחות רחבה של הילד. לכן, אנחנו מעשירים את הליבה ל"ליבה שלנו" שכוללת גם: מוסיקה, אומנות, מלאכה וכישורי חיים, מחול, יצירה וכן אנגלית וערבית מכיתה א'.

מעבר לחשיבות של כל אחד מן התחומים, ישנם ילדים שלא מתחברים לתכני הליבה בצורתם הרגילה ודווקא דרך אומנות או מלאכה מתחברים לאותו תחום דעת.

 

כשלמדנו בבית הספר כילדים, המורה אמרה ש"בית ספר זה לא דמוקרטיה", אז איך הדמוקרטיה מתבטאת בבית החינוך?

הכותרת "דמוקרטיה" לא אומרת שהילדים עושים "מה שבא להם". ה"דמוקרטיה" בבית החינוך היא בראש ובראשונה כלי חינוכי פדגוגי אשר משמש ומוביל ללמידה בדרכים שונות ולהזדמנויות לפיתוח יכולות חברתיות ורגשיות. ביטוי עיקרי של "הדמוקרטיה" היא בכבוד האדם ובאכפתיות לאחר, בראיה של כל אחד ואחד שמורגשת מיד כשנכנסים לבית החינוך ומהווה בסיס חשוב להתפתחות הילדים.

ביטוי נוסף של הדמוקרטיה הוא במתן אפשרות להורים, לילדים ולצוות החינוכי להשפיע ולהיות מעורבים בהתנהלות בית החינוך, במגוון צורות ודרכים. המנגנונים הדמוקרטיים מובילים לתחושת שייכות, מוטיבציה, בטחון עצמי והאווירה הייחודית השורה בבית החינוך.

בחיים המודרניים יכולות חברתיות והיכולת להיות פרט שפועל בתוך וכחלק מקבוצה חשובות להצלחה ולאיכות החיים. בין המיומנויות החשובות: היכולת לגבש דעה ולהביע אותה, היכולת לרתום ולשכנע אחרים, היכולת להוביל ולנהל תהליכים, ובסופו של דבר היכולת לעצב את הסביבה ולהשפיע. יכולות אלו נבנות באופן הדרגתי ותחת הנחיית הצוות, עם התפתחותו של הילד והתבגרותו בבית החינוך. ההשתתפות בניהול ובהתנהלות בית החינוך, על צוותיו השונים והמליאה מאפשרות מגוון הזדמנויות שמושכות את הילדים להשתתפות ולהתפתחות. החונכים בבית החינוך מקדישים זמן רב לכל ילד ומכוונים את התפתחותו בהתאם למקום בו הוא נמצא.

מבחינת מנגנונים מרכזיים בבית החינוך, ישנם גופים וועדות לכל הרשויות הקיימות במדינות דמוקרטיות: למשל ה"מליאה" – היא הגוף המחוקק שבה ניתן "לחוקק" ולבטל "חוקים" בבית החינוך. במליאה יכולים להשתתף ולהצביע כל באי בית החינוך: הורים, ילדים וצוות, כאשר לכל משתתף קול אחד ושווה, וכאשר להנהלת בית החינוך שמורה זכות וטו. כמובן שלכל ילד שני ההורים רשאים להשתתף כאשר לכל אחד מהם קול משלו.

 

יש בבית החינוך מעורבות הורים?

בית החינוך הוא קהילתי ומעודד הורים להיות פעילים ככל שהם חפצים בכך. קיימים מספר מנגנונים, כגון המליאה והצוותים השונים שמאפשרים להורים להשפיע עמוקות על התנהלות בית החינוך. כמו כן, ההורים יכולים להשתתף כחברים בעמותה לחינוך בשפלה – עמותה ללא מטרות רווח שמהווה את הבעלות המשפטית של בית החינוך.

ככלל – הצוות מעדיף להשתמש בכלי מעקב on-line על התקדמות התלמידים – המאפשרים לכל הורה ומורה לדעת בדיוק "איפה נמצא" הילד בכל רגע נתון בכל אחד מתחומי הדעת, ולאתר מוקדם כל בעיה שעלולה לצוץ. בנוסף עושה בית החינוך שימוש בכלים של הראמ"ה.

 

מה זה חונך ומה ההבדל ממורה, האם לצוות המורים יש תעודות הוראה, ומי גייס את הצוות לבית החינוך?

דו"ח חברת הייעוץ הבינלאומית "מקינזי" שבדק את הגורמים להצלחתן של מערכות חינוך מצא את הגורם המשפיע ביותר על איכותן של מערכות חינוך, וקבע ש: "איכותה של מערכת חינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה". הגורם הראשון המשפיע על איכות המורים הוא בחירת מועמדים מתאימים. הצוות החינוכי בבית החינוך גוייס ע"י צוות שהקמנו לצורך העניין והורכב מאימהות לילדים בבית החינוך שבאות מרקע של חינוך: מורות, מורות לחינוך מיוחד, יועצות חינוכיות בבתי ספר, גננות וכו'. הן יחד עם צוות המנהלים בחרו את הצוות שהן רוצות שילמד את ילדיהן.

הצוות החינוכי של בית החינוך נמצא בפיקוחו של משרד החינוך ומחויב לעמוד בסטנדרטים שכוללים תעודת הוראה. למעשה מרבית הצוות מחזיקים גם בתארים אקדמאים מתקדמים. ויחד עם זאת, אנחנו מאמינים שילדים לומדים בראש ובראשונה מתוך דוגמה אישית. ולכן לא רק התלמידים לומדים בבית החינוך – אלא גם הצוות החינוכי נמצא בלמידה מתמדת. בין השאר, הצוות שלנו מקיים התפתחות אישית הן בהכשרה וקורסים חיצוניים והן בפיתוח מקצועי וסדנאות שמתבצעות בבית החינוך ומדגים לילדים שהוא נמצא בלמידה.

בית החינוך בחר במודל דמוקרטי שכולל מודל חונכות אישית וקבוצתית. במסגרת זו כל חונך אישי אחראי על כ-15 עד 17 ילדים. לחונך האישי של כל ילד תפקיד חשוב בהתפתחותו האישית של הילד. החונך מכיר את הילד ומלווה אותו בהתפתחותו החברתית, הפדגוגית והרגשית. החניכה מתבצעת הן אחד על אחד והן בקבוצת החונכות, וכמו כן גם להורים השפעה וחשיבות רבה בקשר עם החונך.

 

איזו בחירה יש לילדים?

כמו שאמרנו – מצד אחד הילדים לא יכולים "לעשות מה שבא להם" – ויחד עם זאת היכולת לבחור ולבצע היא מיומנות חשובה בחיים, שגם הרבה מבוגרים מתקשים בה לעיתים. אצלנו – בכיתות היסוד הבחירה מצומצמת מתוך רצון לא לפספס מיומנויות יסוד חשובות וקריטיות להמשך הדרך כמו מיומנויות שפה בסיסיות וחשבון. אי לצפות מילד בכיתה א' שלא מכיר בית ספר לקחת אחריות ולבחור על כל המשמעויות שבכך, מבלי לוודא שהוא בשל לכך. יחד עם זאת, מרבית הילדים כבר בכיתה א' יכולים ואף מבצעים בחירות רבות שמתייחסות לאופן הלימוד (כלומר הבחירה היא ב"איך" ולא ב"מה"). הבחירה היא מיומנות שאנו מאמינים שחשוב לפתח בצורה אחריות, באופן הדרגתי ובהתאמה ליכולותיו של הילד.

מידת הבחירה הניתנת לילד משתנה מבית ספר דמוקרטי אחד למשנהו. אצלנו בבית החינוך הילדים יכולים להשפיע על בחירת החונך האישי שלהם, בכיתות גבוהות יותר הם יכולים לבחור את המערכת אך חייבים לבחור מספר מקצועות מינימלי ושעות מינימלי בחלק מהמקצועות ובהתאם להצע בבית החינוך. ככלל לא ניתן לפספס מפגשי בוקר ומקצועות ליבה. הבחירה אינה נעשית בחלל הריק – כיוון שכוונתנו היא שהילד יכנס לשיעורים וילמד, ולכן יש פיקוח הדוק של הצוות החינוכי, תוך מתן הזדמנות גם להורים שמעוניינים בכך להשפיע על התהליך.

לילדים ניתנת בחירה מגיל צעיר לגבי שיעורי העשרה (למשל ילדים מלמדים מול מלאכה), ובדרך כלל, כמו אצל מבוגרים, הקושי הוא לבחור משהו אחד כיוון שהילדים רוצים את שניהם…

בכיתות הגבוהות יותר ובחלק מן המקצועות בתחילת השנה מתבצעת תקופת "טעימה", ובהמשך הילדים בונים מערכת יחד עם ההורים והחונך ומתחייבים למערכת בד"כ עד תום המחצית (יתכנו מקרים שנקבעת תקופת זמן שונה בהתאם לתהליך בו נמצא הילד). שינויים נעשים במקרים חריגים באישור החונך.

 

האם יכול להיות מצב שילד לא נכנס לשיעור, למשל לשיעור חשבון?

השאלה פשוטה אבל התשובה מעט מורכבת. גם בבית ספר רגיל שבו "חובה" להיות בכל השיעורים אנחנו מכירים את אותם ילדים בודדים שנמצאים הרבה עם השומר או עם שרת בית הספר ולא בשיעור..
או גרוע מכך, יש מספר רב יותר של ילדים שגופם אמנם בכיסא בשיעור, אבל הם לא באמת לומדים בו – לעיתים מפריעים, לעיתים משתעממים, לעיתים מפחדים ולעיתים גם בשקט. הנקודה היא שלא ניתן באמת "להכריח" מישהו ללמוד, ובוודאי לא ניתן להכריח ללמוד באופן משמעותי ללומד. אנחנו מעדיפים לראות את הילדים שלא נכנסים ואז להתייחס אליהם באופן אישי ולפתור את אותו דבר כך שהילד יוכל להכנס לכיתה מתוך רצון ללמוד.

בית החינוך תפקידו חינוך. ככלל, מרבית (כ-95%) מהילדים נכנסים לשיעור אליו הם מתוכננים להיכנס. ויחד עם זאת בכל שעה מוקצה מורה שאינו משובץ לאותה שעה, ותפקידו להתייחס לאותו ילד שלא נכנס לשיעור, לברר מה קרה ולפתור זאת על מנת שיוכל להצטרף לשיעור.

 

האם בית החינוך ערוך לילדים עם צרכים מיוחדים, ומה לגבי ילדים עם אבחונים?

לבית הספר מערך ייעוץ הכולל יועצת עם נסיון, וכן לצוות בית החינוך נסיון עשיר. יחד עם זאת, לבית החינוך אין את המשאבים לטפל בילדים הדורשים חינוך מיוחד, והוא מיועד לאותה קשת ילדים טבעית שיש באוכלוסיה הרגילה ושיכולה ללמוד בבית ספר "רגיל". כמו כן, ידוע שאחוז הילדים המאובחנים משתנה עפ"י רמה סוציואקונומית מכ-1% ברהט, עד לכ-40% בצפון תל אביב (ראה כתבה בנושא ב"הארץ" https://www.haaretz.co.il/misc/1.943855 ) – ולכן אם ילדכם מאובחן עליכם להצהיר זאת בעת ההרשמה לבית החינוך, והנושא יבדק פרטנית ע"י היועצת של בית החינוך.

 

האם בית החינוך מאפשר את תוכניות המחוננים (כגון יום שליפה וכו')?

כן. בית הספר מאפשר את מבחני המיון לתוכניות לילדים מחוננים למשפחות שמעוניינות בכך, ויש אצלנו ילדים שיוצאים ל"יום שליפה" למשל בבית הספר למחוננים "רון ורדי" בראשון לציון.

 

אילו שכבות גיל יש בבתי החינוך?

כרגע אנחנו מציעים שכבות א'-ו', ואנחנו מתכוונים לגדול עם הילדים עד יב' תוך הוספת שכבת גן שגם לה ביקוש גדול.

 

מה קורה אם נאלצים לעבור בית ספר? האם הילד יסתדר במקום אחר אחרי בי"ס דמוקרטי?

בית ספר דמוקרטי איננו חממה מבודדת מהעולם – להפך – הוא מקרב את הילדים לעולם האמיתי בצורה מבוקרת ומאפשר להם ללמוד ולהתפתח עפ"י יכולותיהם. בית החינוך מחויב לתוכנית הלימודים של משרד החינוך ומקצועות הליבה. הורים לילדים שעברו מבית ספר דמוקרטי כדוגמת טבע הדברים למסגרות רגילות עקב אילוצים שונים מדווחים שלא חסר חומר לילדים והם הבשילו היטב במסגרת הדמוקרטית באופן שמאפשר להם להשתלב ולהיקלט היטב גם במסגרת אחרת, ואף להיות מובילים בה – אם כי הם התגעגעו כמובן. במקרה של מעבר מתוכנן מראש, מותאמת לילד תוכנית אישית להקלת המעבר.

 

איך עובד עיניין העלויות?

אנחנו שואפים שבית הספר יהיה נגיש לכולם גם כלכלית. לכן אנחנו בתהליך של תקצוב מול משרד החינוך, אך התקצוב שנקבל הוא חלקי בלבד לעומת בית ספר ממלכתי, בעוד שהעלות שלנו גבוהה יותר (אנחנו משלמים למשל גם שכירות על המבנה והוצאות שבית ספר רגיל מקבל ב"חינם"). את ההפרש אנחנו נאלצים לממן מתשלומי הורים ובעזרת תרומות. בנוסף, אנחנו מקיימים תוכנית מלגות לאותן משפחות שאחרת לא יוכלו כלל להשתתף. אנו פועלים להפוך את בתי החינוך לממלכתיים (מוכר ורשמי) – כלומר שיוכרו לא רק ע"י משרד החינוך אלא גם ע"י העירייה – ובכך נקבל תקצוב מלא. ברחובות בזכות שיתוף הפעולה עם עיריית רחובות, המסלול הדמוקרטי בבית הספר ברמת אלון הוא כבר מוכר ורשמי.